שמירת שבת כתנאי לקיום הסדרי ראיה
בית המשפט לענייני משפחה קבע כי לא ניתן להציב כתנאי לשהיית ילדים עם אביהם, התחייבות מצידו הילדים לכך שהילדים לא יחללו שבת עמו, שעה שהאב בעצמו אינו שומר שבת, ובכך ביטל את התחייבותו הראשונית שלא האב לעשות כן.
האם יש לחייב אב חילוני לכך שבעת שהותם של ילדיו עמו, יקפיד הוא כי ילדיו ישמרו מצוות, לא ייסעו בשבת, לא יאכלו חמץ ויקפידו על חבישת כיפה? זו עניינה של ההחלטה אשר ניתנה בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה מפי כב' השו' אספרנצה אלון.
מדובר אפוא בזוג הורים גרושים בה האם בת למשפחה דתית ושומרת מצוות ואילו האב אדם חילוני לכל דבר.
האב ביקש להרחיב את תדירות המפגשים עם ילדיו שגדלים בחזקת האם, אולם האם סירבה לבקשתו מתוך החשש כי הילדים לא יכבדו את מצוות הדת והחינוך הדתי שבו הם גדלים לא יישמר בזמן שהותם עם אביהם. האם טענה כי האב בהתנהגותו החילונית גורם לילדים בלבול, סבל ופוגעת בהליכות ובאורח חייהם הדתי.
כתנאי להרחבת הסדרי הביקור ולנוכח המלצת ועדת תסקירים, נאלץ האב להתחייב לשמור על אורח חיים דתי בזמן הביקורים.
בפסיקה שניתנה ע"י ביהמ"ש לענייני משפחה ביטל בית המשפט את התחייבותו זו של האב וקבע כי תנאי זה של האם משמעותו פגיעה בזכותו של האב לחופש מחשבה, מצפון ודת. ביהמ"ש קבע כי לא ניתן לחייב את האב להקפיד שהילדים לא ייסעו בשבת וזאת כחלק מזכותו של האב והורים בכלל לחנך לדרכם כחלק מחופש הדת והמצפון.
כב' השו' אספרנצה אלון ציינה כי החלטה המחייבת את האב לשמור שבת, משמעותה פגיעה בשוויון של בני הזוג החילונים, שכן היא תאפשר לבן זוג לחזור בתשובה ולשמור על אורח חייו בעת ביקורי הילדים, אך לא תאפשר את המסלול ההפוך.
ביהמ"ש אמנם ביטל את התניית הביקורים בחיוב האב לדאוג לשמירת מצוות אך ציין כי מצופה מהאב שיגלה אחריות הורית וימנע ככל האפשר, מלחשוף את הילדים למצבים בהם הם יאלצו לנהוג בניגוד למצפונם וחינוכם.