ביטול הסכם ממון
חוק יחסי ממון מאפשר, לבני זוג, לקבוע ביניהם, הסדר רכושי כראות עיניהם – (כביכול) ללא הגבלות או סייגים.
דין הסכם שנחתם בין בני זוג, בפרק ב' אחרי שכל אחד מהם כבר צבר הון עצמי אינו כדין הסכם יחסי ממון שנערך בין בני זוג שקשרו את גורלם זה בזו בצעירותם, והביא יחד ילדים לעולם. כל מקרה ייבחן לגופו.
דרך כלל עם הגעת בני הזוג לבית המשפט לענייני משפחה לאישורו של הסכם הממון, אין בית המשפט נוהג להתערב בתנאי הסכם הממון שערכו הצדדים וכל שעל בני הזוג לעשות הוא להתייצב באולמו של בית המשפט לענייני משפחה.
בדיון שנקבע לאישורו של הסכם הממון תפקידו של בית המשפט הוא לוודא כי הצדדים ערכו וחתמו על הסכם הממון בהסכמה חופשית ולהשתכנע כי בני הזוג הבינו את משמעות של ההסכם ותוצאותיו.
בפרשת בנק אוצר החייל קבע בית המשפט כי: "אין בית המשפט בודק את תוכנו של הסכם הממון המובא בפניו לשם תוכנו ואין הוא אמור לאשר את תוכנו. כל שעושה בית המשפט הוא מתן אישור להסכם, לאחר שנוכח שבני הזוג עשו אותו בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו".
כמומחית בתחום דיני הגירושין ולאור ניסיוני הרב, עוד במסגרת עריכת הסכם הממון יש לוודא כי הסכם יחסי הממון עומד בהלימה לחוק החוזים שכן חוק יחסי ממון הוא חוזה בכתב ככל חוזה אחר ומשכך חלות עליו הוראות חוק החוזים, שאין זכרם בא בדרך כלל עת מנסחים הצדדים הסכמי ממון ומכאן עתירות רבות משך השנים לביטולם של הסכמי ממון.
אדגיש כי בעת אישור הסכם הממון בית המשפט לענייני משפחה אינו בודק האם הסכם הממון בין בני הזוג עומד במגבלות הוראות חוק החוזים. עניין זה נדון בערעור אזרחי 4/80 חנה מונק נגד אסתר מונק.
אני נתקלת בעבודתי לא פעם בתביעות לביטול הסכמי ממון שלא נובעות רק מפגם שנפל בהליך אישורו של הסכם הממון כי אם מחמת טענות היורדות לשורשו של הסכם הממון כגון טענות של הטעיה, טעות, הפרה, התיישנות וכיוצ"ב.
לא בנקל נעתרים בתי המשפט לענייני משפחה לתביעות המוגשות לביטול הסכמי הממון והן מתקבלות במקרים נדירים שכן קיים אינטרס ציבורי- כללי לשמור על יציבות הסכמי הממון, על הסתמכות בני הזוג על הסכמי הממון וכן על וודאות משפטית.
עם זאת, עת מוגשת לבית המשפט תביעה לביטול הסכמי הממון נדרש בית המשפט לא אחת לרדת לשורש עריכת הסכם הממון; האם מדובר בהסכם ממון שנערך בין בני זוג צעירים חסרי ילדים, האם מדובר בהסכם שנערך בין גבר מבוגר עשיר לבחורה צעירה? האם הסכם הממון נערך במסגרת תקופת הנישואין כתוצאה ממשבר כלכלי או זוגי, או האם הסכם הממון נערך במסגרת הליך פירוד.
-
תביעה לביטול הסכם מחמת העובדה כי נפל פגם ברצונו של אחד בני הזוג לחוזה
סוג ראשון של טענות הרווחות בתביעות לביטול הסכמי ממון הן טענות לפיהן טוען אחד מבני הזוג כי "לא הבנתי על מה חתמתי" או "חתמתי מתוך לחץ ומצוקה".
לא בנקל בית המשפט ייעתר לביטולו של הסכם הממון עת מועלת טענה כזו לאור העובדה כי בזמן אישור הסכם ממון, ביהמ"ש מחויב לוודא שבני הזוג עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו בהתאם לסעיף 2 (ב) לחוק יחסי ממון. בתוך כך ניתן להזכיר כי במסגרת פסק הדין בתלה"מ 37097/12/18 קבעה כב' השופטת ענת הלר לכיש כי אין כל פסול להגיד לבת הזוג כי אם היא לא תחתום על הסכם הממון, יאלצו הצדדים להיפרד.
כלומר, גם אם צד מאיים בפרידה באם הצד השני ממאן לחתום על הסכם הממון, מדובר בטענה שאיננה טענה בעלת משקל שבגינה יש להורות על ביטולו של הסכם הממון וכך מפסק הדין: "אשר לטענת התובעת כי הנתבע איים עליה שאם לא תחתום על הסכם הממון ייפרד ממנה. ראשית, הנתבע מכחיש את הדברים ולא עלה בידי התובעת להוכיח את טענתה. שנית, אף מקום בו אחד מבני הזוג מתנה את הנישואין בחתימה על הסכם ממון, אין בכך כדי להביא למסקנה כי ההסכם נחתם שלא מרצון חופשי, שהרי מטרת הסכם הממון להסדיר את יחסיהם הרכושים של בני הזוג ובהחלט יתכן מצב בו בן הזוג יתנה את רצונו למסד את הקשר הזוגי בהסדרת היחסים הרכושים באופן מסוים. ככל שלא יהיה מפגש רצונות בעניין זה, הייתה אפשרות שלא לחתום על ההסכם ולא להינשא".
2. תביעות לביטול הסכם מחמת העובדה כי הסכם הממון בוטל על דרך התנהגות הצדדים = הצדדים זנחוהו
בבואו של בית המשפט לדון ולהכריע בטענה זו הוא נדרש לשאלה האם ה"הפרה" היא הפרה יסודית, האם ה"הפרה" עמדה לרעת הטוען להפרה מלכתחילה עת נחתם הסכם הממון.
אציין כי בתי המשפט הכירו במקרים נדירים בעובדה כי בני הזוג זנחו את הסכם הממון בחלוף השנים, ברם הקביעות הללו נעשו במשורה ובנסיבות ספציפיות מיוחדות. לדוגמה מקום בו בני הזוג זנחו את הסכם הממון ולא נהגו על פי הוראותיו, הביאה סופו של דבר לביטולו, ראה בע"מ 2943/18.
טענת סיכול
בן זוג הטוען כי קיום הסכם הממון באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים (סעיף 18 לחוק החוזים) מלכתחילה בהסכם הממון.
אירוע מסכל הוא אירוע חיצוני להסכם הממון, שאינו נתון לשליטתם של בני הזוג לחוזה. עוד יש להבהיר כי כאשר הסיכול נולד על ידי בן הזוג לחוזה, אז האחרון לא יכול להנות מטענת סיכול. טענות אלו חייבות לדור בכפיפה אחת עם חובת תום הלב, ההגינות והצדק.
במהלך חיי נישואין מתרחשים אירועים בלתי צפויים, בין אם מדובר במחלה שמתפרצת ובין אם מדובר בילד חריג שנולד ואז למעשה "חל שיבוש" באפשרות לבצע את הסכם הממון. במקרה כזה למשל יכולה אישה לטעון כי עת חתמה על הסכם הממון, היא הסתמכה על פוטנציאל השתכרותה, אולם נסיבות חייה הביאו אותה לכדי אי מימוש פוטנציאל השתכרותה ולפיכך יש להורות על ביטולו של הסכם הממון או על חלוקה בלי שוויונית.
לסיכום טענת הסיכול, על הטוען לסיכול להוכיח שלושה תנאים מצטברים:
התנאי הראשון – חל שיבוש באפשרות הביצוע/ חל שיבוש יסודי בתועלת שציפה בן הזוג להפיק, מקבלת ביצוע התחייבותו של בן זוגו על פי הסכם הממון. השיבוש הזה מוגדר כסיכול מטרת ההסכם. לדוגמה מקרה בו בן שהוא שותף לעסקי משפחתו ואילו משפחתו איננה רוצה ליטול סיכון בו, לרעייתו לעתיד של הבן תהיינה זכויות כלכליות בעסקי המשפחה ולכן בני המשפחה דורשים חתימת הבן והכלה על הפרדה רכושית. לימים – הבן עשה הסבה והפך להיות מסעדן במנותק מעסקי משפחתו. או אז יכולה רעייתו של הבן לטעון כי מטרת הסכם הממון הפכה לאות מתה.
התנאי השני - הנסיבות שגרמו לסיכול היו בלתי נמנעות. כלומר – לא יכולתי למנוע את ההתרחשות בגינה סוכלה האפשרות לקיים את הסכם הממון או להפיק את התועלת מקיומו.
התנאי השלישי - הנסיבות שגרמו לסיכול, היו בלתי צפויות.
צד שמבקש לבטל את הסכם הממון בטענת סיכול יטען כי קיום הוראות הסכם הממון הינן בלתי אפשריות. לדוגמא: אי-אפשרות פיזית או משפטית, המצב הפך לבלתי חוקי, המצב השתנה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים מלכתחילה. קרי, הוראות הסכם הממון הפכו לבלתי מעשיות או שמטרת הסכם הממון נכשלה.
טענה של "שינוי נסיבות מהותי" כעילה לביטול הסכם הממון
טענות לשינוי נסיבות מהותי כמוהן כשינויים חיצוניים כגון התפרצות מגיפת קורונה שהביאה לדוגמא לפשיטות רגל רבות או שינויים הקשורים לבני הזוג עצמם; מצב בריאותי של אחד מבני הזוג או הסתבכות פלילית של אחד מבני הזוג.
אסכם אפוא כי מציאות החיים מלמדת כי לא ניתן לצפות אירועים קשים וחיצוניים עת נערך הסכם ממון, אולם יש לוודא באמצעות עורך דין מיומן ומנוסה כי הסכם הממון יעמוד בהלימה לחוק החוזים כדי להימנע מראש ובדיעבד כנגד בטלותו בעת פרידה, בבחינת להקדים תרופה למכה.