ביהמ"ש המחוזי, דחה בימים אלה, ערעור שהגיש היועמ"ש על החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה להכיר בילד כבנה של האמא הלא ביולוגית, מיום הלידה למרות שהבקשה למתן צו הורות הוגשה על ידי בנות הזוג בהיות הקטין בן כ- 3 שנים.
בנות הזוג מנהלות מערכת יחסים זוגית יציבה משנת 2010 ואף איחדו את שמות המשפחה שלהן. בנות הזוג קיבלו החלטה משותפת להרחיב את התא המשפחתי ולהביא לעולם ילד מתרומת זרע. בנות הזוג חולקות את גידולו של הילד מיום היוולדו.
בהיות הילד בן שנתיים ושמונה חודשים הגישו בנות הזוג בקשה למתן צו הורות לאימא שאינה האם הביולוגית.
בנות הזוג ביקשו כי צו ההורות יחול באופן רטרואקטיבי מיום הלידה ואילו היועמ"ש הביע התנגדותו לכך וסבר כי מועד תחולתו של הצו להיות מיום מתן הצו בלבד ואין להחילו באופן רטרואקטיבי.
בשנת 2018 קיבל ביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה את בקשתן של האימהות ונתן צו הורות שיחול ממועד לידת הבן וזאת לאחר שהגיע למסקנה כי האמא שאינה האימא הביולוגית של הילד משמשת לו כאמא מיום היוולדו וכך הוא הדבר גם ביחס למוסדות הציבור. עוד התרשם ביהמ"ש כי מדובר ביחידה משפחתית אחת תומכת וכי האמא שאינה ביולוגית הייתה מעורבת ושותפה מלאה לתהליך הבאת הילד לעולם.
אלא שהיועץ המשפטי לממשלה הגיש ערעור בטענה כי העובדה שבנות הזוג התעכבו בהגשת הבקשה למתן צו הורות, מחייבת את הקביעה לפיה צו ההורות יהיה מיום הינתנו ולא במועד מוקדם יותר. לטענת היועמ"ש, על פי הנהלים מחויבות בנות הזוג להגיש את הבקשה לצו הורות תוך 90 ימים מיום הלידה.
ביהמ"ש המחוזי מפי כבוד השופט סארי ג'יוסי פסק כי מועד הגשת הבקשה לצו הורות אינו חזות הכל ואינו אמור להכריע אשר למועד תחולת הצו- מיום הלידה או מיום מתן הצו. ביהמ"ש הוסיף כי עיקר העיקרים הוא בחינת טובת הילד וכי יש להותיר בידי ביהמ"ש מרווח של שיקול דעת לשם קביעת מועד התחולה לאחר שקלול מכלול הנסיבות של המקרה הפרטני שבפניו.
ביהמ"ש המחוזי ציין כי אין ספק כי מוטב היה לו הבקשה למתן צו הורות הייתה מוגשת בסמוך למועד לידת הקטין אולם המדיניות הרצויה מחייבת מתן משקל יתר ל"משפחתיות" ו"להורות החברתית" שקמה ממועד הלידה, על פני שיקולים טכניים פורמאליים אחרים כגון מועד הגשת הבקשה כל זאת בתנאי שמועד הגשת הבקשה לא מנע או הקשה על בירור העובדות הרלוונטיות.
ביהמ"ש המחוזי מציין כי צו הורות רטרואקטיבי משרת את טובת הקטין: לתחולתו משמעויות כלכליות וחשוב מכך הכרה בזהותו ושורשיו מיום היוולדו מונע פער בין המצב העובדתי למצב המשפטי. עוד קובע ביהמ"ש כי די בעובדה שהאיחור במועד הגשת הבקשה למתן צו הורות, אינו בעטיו של טיב הקשר ההורי, אלא מטעמים אחרים, אין הצדקה שלא להכיר בהורות מיום לידת הילד.
ערעורו של היועמ"ש נדחה במלואו, ברוב קולות ובנות הזוג זכו בהוצאות משפט בגובה 8,000 ₪.
